פרספקטיבה - ציור של עמוס בידרמן

יום אחד ראיתי בעיתון ציור של עמוס בידרמן, ואז הכל התחיל...  

הנה הוא :

אז מה בעצם קורה כאן? משהו מוזר, עקום, אבל בכל זאת מאוד מאוד הגיוני. הציור משקף סוג של "עין דג". השיחים בצד שמאל ממש כאילו "נופלים" למטה, באיזה זווית לא הגיונית, אבל נראת מאוד אמיתית.

ואם מתבוננים על הציור הזה, קשה ליראות בו הרבה אכויות של גוונים, חוזק של צבעים, אפילו עור וצל כאן די בסיסים, שום דבר בולט במיוחד, ובכל זאת, יש בו משהו מכשף. משהו מדהים, משהו שנראה לנו הגיוני לגמרי. 

ומה זה הדבר הזה? נראה שהדבר הזה הוא עיוות קטן של "עין דג" בקומפזיציה.  

ציור הוא למעשה אשליה של תלת מימד, על משטח דו מיימדי. את האשליה הזאת ניתן ליצור בדרכים שונות. למשל, עם אור וצל. אם האשלייה בנויה בצורה שמגרה את המוח של הצופה לחשוב שזה תלת ממימדי, ובמילים אחרות, זה פשוט נראה "אמיתי". באותו האופן, קומוזציה עם "עין דג" יוצרת אצל הצופה את אותה התחושה, זה נראה "אמיתי", מכוון שכך העין רואה את העולם, יש לנו מעין עיוות עין דג בראיה שלנו.

וזה בעצם גורם למשהו יותר רחב, זה גורם לזווית שאדם יכול לתחבר אליה. זה לא שביל עם עצים, אלה זה "איך הוא ראה שם את השביל והעצים", וזה כבר הרבה יותר מעניין. 

Paul Heaston

הכי טוב שמצאתי בנושא זה פול הוסטן. הוא מגדיר את ההקצרה - Foreshortening 

מאבק של המוח בין הרצון להסביר משהו, לבין איך שהוא נראה באמת. לדוגמה, אנחנו בקושי רואים את מה שעל השולחן כשמציירים אותו מהצד, ולכן המוח שלנו "הופך" אותו קצת לכיווננו. 

בשביל להצליח, עלינו פשוט "לתת למוח לנוח", ולצייר את מה שאנחנו באמת רואים. 

אבל זה רק תחילת הבעיה, הבעיה היא חוסר עקביות בהקצרה -  inconsistent Foreshortening 

====

פול הוסטן מציג את הצעדים הבאים: 

מציאת עוגן לפרופרציה, העוגן צריך להיות קרוב. 

 

ואז בחירה בין שלוש נקודות מבט: 

מבט מלמעלה ( beard eay view ) 

מבט בגובה העיניים 

מבט התולעת - כלומר, מלמטה כלפי מעלה 

את הציור בפועל הוא מתחיל מקרוב אל הרחוק, זו הדרך הטובה ביותר לדעתו להשיג קומפוזיציה ראליסטית. 

ציור - נקודת אופק

ציור זו פעולה אחרת מצביעה. צביעה לוקחת אפס מוח, ציור ממש מאתגר. יש משהו בניסיון ליצור מציאות עם עפרון שהוא מורכב וקשה למוח. 

אבל אם מסתקלים על ציור, בסוף, היסודות שמניחים עם העפרון, זה הקומפזיציה ופרופורציות, הן הדבר הכי חשוב ומשמעותי לתוצאה הסופית. יותר חשוב מגוונים, ויותר חשוב מדיוק בצבעים. 

למעשה, אם הקומפזיציה טובה, באופן כמעט וודאי הציור יהיה טוב. ואילו אם הקומפוזיציה גרועה, שום דבר לא יעזור .. זה לא רק הפרמטר הכי חשוב, זה הוא הפרמטר הכי חשוב בהרבה מעל כל השאר. 

אבל איך יוצר קומפוזציה טובה? איך מבינים את הפרופרוציות נכון? בלב כואב ניגשתי ללמוד את הנושא. 

זה האיש שלמדתי ממנו את הנושאים הבאים: 

נקודת אופק, שתי נקודות אופק, שלוש נקודות אופק: 

האתגר שלי הוא ללמוד להנות מזה. אני מאוד נהנה לצבוע, אבל ממש קשה לי לצייר. 

כמו כל דבר... כל פעם קצת

קבוצת פייסבוק

דווקא עכשיו, שאני עוזב את ישראל לתקופה מסוימת, מצאתי סוף סוף, קבוצת פייסובק של ציירים ישראלים בטבע: 

https://www.facebook.com/groups/1969552496644809/

הכנת צבע מפיגמט - הסרט

מכחולים

שמתי לב לתהליך שעברתי בנוגע למכחולים.

 בהתחלה לא היה איכפת לי מהם. היום אני מלטף אותם לפני שאני מתחיל לצייר, עוצר כל איזה שעה ומנקה אותם יסודי, ובסוף היום אני מעביר אותם מרחץ של כימקלים וליטופים. 

עכשיו הוספתי עוד הרגל לטירוף הרגיל - אחרי כל הנקיונות, אני שוב טובל אותם בשמן פישתן.

והנה סרט, על המכחולים שכדאי לקחת לציור בחוץ. 

ועוד טיפ קטן : אם רוצים לשמור על מכחולים לאורך זמן, ניתן לטבול אותם בשמן זית. שמן זית אינו מתייבש מהר כמו שמן פשתן, ולכן ישמור על המכחולים שמנוניים לאורך זמן. חשוב לספוג את שמן הזית לפני שמציירים איתם שוב, אחרת שמן הזית יגיע לציור, והציור לא יתייבש. 

צורות בסיסיות ותלת מימד - Peggi Kroll

Peggi Kroll

כתבתי עליה בעבר, אבל קצת עשיתי לה עוול. בפוסט המפורסם ההוא התמקדתי בתרגול שהיא הציע לצורות. 

הדרך הכי טובה לראות את היכולות שלה הוא בקישור הזה : קישור

אני מוצא את עצמי שוב ושוב חוזר לציורים שלה, יש בהם קסם, וקשה לשים את העצבע מה זה בדיוק. מה הדבר שגורם לזה שהיא מסוגלת לצייר נערה על החוף, ונראה כאילו שאפשר לגעת בה. 

התשובה לדעתי נעוצה ביכולת שלה להבין ולשקף את נושא התלת מימד. היא מספרת שהיא הגיע לציור אחרי קריירה של שנים רבות בתור אנימטורית, ואולי זו הסיבה שהיא מיטבה כל כך לצייר את "הצורות הבסיסיות". 

ראו בדוגמה: 

בשביל לקבל אשליה של תלת מימד תמיד יש צורך בשלושה גוונים - בהיר, בינוני, וכהה. על ידי שילוב של שלושת הגוונים הללו מתקבל תחושה של "עומק". עכשיו תחזרו לציורים שלה ותראו באיזה דרגת אומנות היא משחקת עם הגוונים בשביל להדגיש תחושה של תלת מימד. 

וליכולת הזו יש חשיבות והשפעה על משהו יותר רחב, העיצוב. בגלל שיש לה יכולת לייצר עומק אפילו באובייקטים קרובים שבהם בקושי ניתן לזהות שלוש גוונים ( בנינו, מי יכול לראות שלוש גוונים של עור אדם על חוף ים שימשי ? ) היא מרשה לעצמה להתמקד באובייקטים קרובים ולצייר אותם. וזו עוד סיבה מדוע הציורים שלה נראים כל כך אמיתיים - מפני שהיא מציירת אובייקטים קרובים, בניגוד למשל לציורי נוף אשר בהם האובייקטים רחוקים וגם אם מכניסים לתוכם את תפיסת "הצורות הבסיסית" עדין, מדובר באובייקטים גדולים כגון עץ, או בית לדוגמה.

קישור לסרט  -  המציג את עבודתה

האתר שלה 

למה אתה מצייר?

קשה לי לענות, היו לי הרבה שלבים והרבה פעמים ציירתי מסיבות אחרות. לפעמים בגלל שרציתי להיות אמן לפרנסתי, לפעמים מתוך רצון לשקט נפשי, לפעמים בשביל להנות מעוד כמה שאיפות של מדללי צבע למינהם, ועוד ועוד. 

אבל אחרי שורה של תקופות וניסיוניות שונים, די התייצבתי על סיבה מרכזית אחת ( חוץ מהסנפות של צבעים ומדללים, שזה תמיד כיף ) : אני נהנה מהאתגר האינטלקטאלי. זהו, ככה, פשוט. 

האתגר האינטלקוטאלי עבורי הוא להבין מה אני רוצה לצייר, ולבחון אם אני מצליח. 

יש לכך אין סוף רבדים, אתן רק דוגמאות להמחשה :

האם הנושא מעניין? למה הוא מעניין? האם הסיבה שהוא מענין "עוברת" בציור?

האם זה אזור כהה? כמה הוא כהה? אם הוא כהה נצייר אותו בצבע כהה? או שכדי להכניס גוון כחול קר? 

האם הקיר ברקע הוא הוא חום-אדמדם? האם לצייר אותו כחום? זה משנה? האם זה באמת חום ואני באמת אצייר אותו כחום, מה יקרה? האם זה "יגנוב" את תשומת הלב לקיר השולי ברקע? 

והאמת היא שכמעט תמיד אני מתעסק בנושא מסויים שמעניין אותי באותו הרגע, או באותה התקופה - אור וצל, חם וקר, קומפוזציה, כתם וקו, נושא קרוב או נוף רחוק, תחושה של יציבות מול תחושה של תנועה, וכך הלאה. באופן מוזר, הנושאים באים והולכים, ושוב חוזרים, ובכל פעם אני מבין משהו חדש שלא הבנתי בעבר. 

קשה לי לדעת מה יגיד מתבונן זר. האם הוא רואה מה חיפשתי? האם הוא מבין שבציור הזה התעסקתי עם הגוונים ובציור ההוא בחנתי עד כמה קו תופס את העין? לא יודע. אבל דבר אחד אני יודע בוודאות, אני מאוד נהנה מהתרגיל האינטלקוטאלי. אני נהנה להתעסק עם זה, אני נהנה לחשוב על זה, אני נהנה לבחון את התוצאה. הרבה פעמים נראה לי שהבנתי ואני מרוצה, למרות שציור יצא חלש ומוזר. ככה זה, וזה בסדר.