הכנת צבע מפיגמט - הסרט

מכחולים

שמתי לב לתהליך שעברתי בנוגע למכחולים.

 בהתחלה לא היה איכפת לי מהם. היום אני מלטף אותם לפני שאני מתחיל לצייר, עוצר כל איזה שעה ומנקה אותם יסודי, ובסוף היום אני מעביר אותם מרחץ של כימקלים וליטופים. 

עכשיו הוספתי עוד הרגל לטירוף הרגיל - אחרי כל הנקיונות, אני שוב טובל אותם בשמן פישתן.

והנה סרט, על המכחולים שכדאי לקחת לציור בחוץ. 

ועוד טיפ קטן : אם רוצים לשמור על מכחולים לאורך זמן, ניתן לטבול אותם בשמן זית. שמן זית אינו מתייבש מהר כמו שמן פשתן, ולכן ישמור על המכחולים שמנוניים לאורך זמן. חשוב לספוג את שמן הזית לפני שמציירים איתם שוב, אחרת שמן הזית יגיע לציור, והציור לא יתייבש. 

צורות בסיסיות ותלת מימד - Peggi Kroll

Peggi Kroll

כתבתי עליה בעבר, אבל קצת עשיתי לה עוול. בפוסט המפורסם ההוא התמקדתי בתרגול שהיא הציע לצורות. 

הדרך הכי טובה לראות את היכולות שלה הוא בקישור הזה : קישור

אני מוצא את עצמי שוב ושוב חוזר לציורים שלה, יש בהם קסם, וקשה לשים את העצבע מה זה בדיוק. מה הדבר שגורם לזה שהיא מסוגלת לצייר נערה על החוף, ונראה כאילו שאפשר לגעת בה. 

התשובה לדעתי נעוצה ביכולת שלה להבין ולשקף את נושא התלת מימד. היא מספרת שהיא הגיע לציור אחרי קריירה של שנים רבות בתור אנימטורית, ואולי זו הסיבה שהיא מיטבה כל כך לצייר את "הצורות הבסיסיות". 

ראו בדוגמה: 

בשביל לקבל אשליה של תלת מימד תמיד יש צורך בשלושה גוונים - בהיר, בינוני, וכהה. על ידי שילוב של שלושת הגוונים הללו מתקבל תחושה של "עומק". עכשיו תחזרו לציורים שלה ותראו באיזה דרגת אומנות היא משחקת עם הגוונים בשביל להדגיש תחושה של תלת מימד. 

וליכולת הזו יש חשיבות והשפעה על משהו יותר רחב, העיצוב. בגלל שיש לה יכולת לייצר עומק אפילו באובייקטים קרובים שבהם בקושי ניתן לזהות שלוש גוונים ( בנינו, מי יכול לראות שלוש גוונים של עור אדם על חוף ים שימשי ? ) היא מרשה לעצמה להתמקד באובייקטים קרובים ולצייר אותם. וזו עוד סיבה מדוע הציורים שלה נראים כל כך אמיתיים - מפני שהיא מציירת אובייקטים קרובים, בניגוד למשל לציורי נוף אשר בהם האובייקטים רחוקים וגם אם מכניסים לתוכם את תפיסת "הצורות הבסיסית" עדין, מדובר באובייקטים גדולים כגון עץ, או בית לדוגמה.

קישור לסרט  -  המציג את עבודתה

האתר שלה 

למה אתה מצייר?

קשה לי לענות, היו לי הרבה שלבים והרבה פעמים ציירתי מסיבות אחרות. לפעמים בגלל שרציתי להיות אמן לפרנסתי, לפעמים מתוך רצון לשקט נפשי, לפעמים בשביל להנות מעוד כמה שאיפות של מדללי צבע למינהם, ועוד ועוד. 

אבל אחרי שורה של תקופות וניסיוניות שונים, די התייצבתי על סיבה מרכזית אחת ( חוץ מהסנפות של צבעים ומדללים, שזה תמיד כיף ) : אני נהנה מהאתגר האינטלקטאלי. זהו, ככה, פשוט. 

האתגר האינטלקוטאלי עבורי הוא להבין מה אני רוצה לצייר, ולבחון אם אני מצליח. 

יש לכך אין סוף רבדים, אתן רק דוגמאות להמחשה :

האם הנושא מעניין? למה הוא מעניין? האם הסיבה שהוא מענין "עוברת" בציור?

האם זה אזור כהה? כמה הוא כהה? אם הוא כהה נצייר אותו בצבע כהה? או שכדי להכניס גוון כחול קר? 

האם הקיר ברקע הוא הוא חום-אדמדם? האם לצייר אותו כחום? זה משנה? האם זה באמת חום ואני באמת אצייר אותו כחום, מה יקרה? האם זה "יגנוב" את תשומת הלב לקיר השולי ברקע? 

והאמת היא שכמעט תמיד אני מתעסק בנושא מסויים שמעניין אותי באותו הרגע, או באותה התקופה - אור וצל, חם וקר, קומפוזציה, כתם וקו, נושא קרוב או נוף רחוק, תחושה של יציבות מול תחושה של תנועה, וכך הלאה. באופן מוזר, הנושאים באים והולכים, ושוב חוזרים, ובכל פעם אני מבין משהו חדש שלא הבנתי בעבר. 

קשה לי לדעת מה יגיד מתבונן זר. האם הוא רואה מה חיפשתי? האם הוא מבין שבציור הזה התעסקתי עם הגוונים ובציור ההוא בחנתי עד כמה קו תופס את העין? לא יודע. אבל דבר אחד אני יודע בוודאות, אני מאוד נהנה מהתרגיל האינטלקוטאלי. אני נהנה להתעסק עם זה, אני נהנה לחשוב על זה, אני נהנה לבחון את התוצאה. הרבה פעמים נראה לי שהבנתי ואני מרוצה, למרות שציור יצא חלש ומוזר. ככה זה, וזה בסדר. 

שי אביבי

בימים אלו מוצגת תערוכה של שי אביבי בנמל יפו. זה כמובן לא שי אביבי המפורסם מהחמישיה, אבל הוא כוכב עולה בזכות עצמו.  

לחובבי הזאנר זה ממש סיבה למסיבה, לא פחות. 

באופן אישי אני מוצא את הראליזים של אביבי כחגיגה לנפש. רגע של אור ותקווה בארץ רדופת הרעות שלנו. ציורים שהיינו רוצים לשמור בלב. ככה היינו רוצים לזכור את המציאות, את החיים. ככה היינו רוצים שיזכרו אותנו. 

אין לי מספיק מילים להחמיא לאיזון המדהים בין "כתם" ל"קו" בציוריו. הוא מציג מציאות מסודרת מספיק בשביל להיות מובת ואמיתית, ומעורפלת מספיק בשביל להדגיש את העיקר: 

 והעיקר ... הוא היופי בהדרו. היופי בטבע, היופי שבאדם, היופי שבמרחב הפתוח, אפילו היופי שבחושך ( יש שם ציור לילה מקסים ). 

על תחמיצו! ( התערוכה נסגרת בתאריך : 29.11.2016 ) 

קישור לאתר: 

http://shay434.wixsite.com/shayavivi

ציור של האודיטריום המוסיקלי ביפו

סניף חדש של פנינה לאומן ביפו

פעם, פגשתי את יעל וינר, זאת שזרקה אותי לפני איזה 15 שנה, במקרה בבית קפה. שאלתי מה שלומה היא השיבה: 

"כולם מנסים לפגוע בי, אבל אני שורדת"

 חשבתי לתומי שזו הפולניות הטהורה, הקורבניות המושלמת. יפה לה לגברת לתת תשובה כזאת לחבר מהעבר. מסקם יפה את המצב. 

( היא צחקה כמובן... ) .

מאז שמתי לב שבאמת כולם מנסים לפגוע גם בי אבל אני שורד :) 

ואפרופו מבחנים שאלוהים מציב בפני...

 פתחו חנות חדשה לציוד ציור 500 מטר מהבית שלי... היבואנים הבילעדיים של חברת שמינקה הגרמנית... 

אחד הסימנים המובהקים שהלכת טיפה רחוק מדי, הוא שאתה נכנס לחנות התחביב שלך ואתה מבין יותר מהמוכרים, שתים, שלוש, שאלות וכלום נעלמים, הולכים לעזור למישהו אחר ומאחלים לך הצלחה בקריאת המידע מהתווית. אני מכיר את זה מצויין. בפעם הבאה בכלל לא נגשים אליך ואתה עומד עובד עצות ומבולבל מול ים של מוצרים עם תווית בגרמנית וצרפתית.  

נשבעתי שהפעם זה יהיה אחרת. אנהג במתינות. אחרי הכל את רוב הידע שלי צברתי ביוטיוב, ויש לי הרבה יותר בגדים עם כתמים מאשר מכירות של ציורים. הפעם אהיה החובב הסביר. 

נכנסתי, אמרתי שלום וניסיתי להראות עינייני. אבל האיש בחנות היה בעל הבית והוא בעסק כבר שלושים שנה. פסיכים כמוני הוא מזהה בדקה, שתים שלוש משפטים, וכמו דילר למסומם הוא יודע בדיוק מה ירגש אותי, איך לדבר אלי, איפה הארנק יפתח ואני עוד אגיד לו תודה עם ברק בעיניים. 

 אז איך שהוא הצלחתי להיות הלקוח הראשון (!) ולהוציא 250 שקל ( אבל קנייה ממש שווה, קנבס במחיר כזה שווה לקנות אפילו אם לא רוצים לצייר). 

שיהיה המון בהצלחה. 

פנינה לאומן,

כתובת: רבי פנחס 4, יפו - תל אביב. 

והנה דופלי דופלי מדגמן לפני החנות כשעשינו סיורים יומיים לגלות מתי היא תפתח כבר...