ציור דמויות

 https://www.youtube.com/watch?v=cIKzab9kmIc&t=628s

ציור היא משימה שאין לה סיכוי להצליח

 ציור היא משימה שאין לה סיכוי להצליח. הכי הרבה שאפשר להגיע זה להכשל פחות. 

הסיבה לכך היא שאנו לוקחים מציאות תלת ממדית, ומנסים להציג אותה על מציאות דו ממדית (שטוחה). זו משימה בלתי אפשרית. גוף האדם יודע לקרוא את המציאות התלת ממדית, ולפענח אותה. לעולם לא נצליח לחכות בדיוק את הפעולה הזאת, ולציג משהו ברמה כמו שהעין רואה, והמוח מפנח. 

זה תובנה חשובה מאוד, זה למעשה אומר שזה מסלול של יסורים. של משחק שלעולם נפסיד בו. הנצחונות הכי טובים שלנו, יהיו עדין כישלון במהותם. 

קחו את זה בקלות, זה כישלון ידוע מראש. 

אלפרד סיסלי. 

Bridge at Villeneuve

Winslow Homer

 

https://artsandculture.google.com/entity/winslow-homer/m01th73?categoryId=artist

Isaac Levitan

 https://en.wikipedia.org/wiki/Isaac_Levitan#

https://www.youtube.com/watch?v=h3-WUZi-0hU

פרספקטיבה - ציור של עמוס בידרמן

יום אחד ראיתי בעיתון ציור של עמוס בידרמן, ואז הכל התחיל...  

הנה הוא :

אז מה בעצם קורה כאן? משהו מוזר, עקום, אבל בכל זאת מאוד מאוד הגיוני. הציור משקף סוג של "עין דג". השיחים בצד שמאל ממש כאילו "נופלים" למטה, באיזה זווית לא הגיונית, אבל נראת מאוד אמיתית.

ואם מתבוננים על הציור הזה, קשה ליראות בו הרבה אכויות של גוונים, חוזק של צבעים, אפילו עור וצל כאן די בסיסים, שום דבר בולט במיוחד, ובכל זאת, יש בו משהו מכשף. משהו מדהים, משהו שנראה לנו הגיוני לגמרי. 

ומה זה הדבר הזה? נראה שהדבר הזה הוא עיוות קטן של "עין דג" בקומפזיציה.  

ציור הוא למעשה אשליה של תלת מימד, על משטח דו מיימדי. את האשליה הזאת ניתן ליצור בדרכים שונות. למשל, עם אור וצל. אם האשלייה בנויה בצורה שמגרה את המוח של הצופה לחשוב שזה תלת ממימדי, ובמילים אחרות, זה פשוט נראה "אמיתי". באותו האופן, קומוזציה עם "עין דג" יוצרת אצל הצופה את אותה התחושה, זה נראה "אמיתי", מכוון שכך העין רואה את העולם, יש לנו מעין עיוות עין דג בראיה שלנו.

וזה בעצם גורם למשהו יותר רחב, זה גורם לזווית שאדם יכול לתחבר אליה. זה לא שביל עם עצים, אלה זה "איך הוא ראה שם את השביל והעצים", וזה כבר הרבה יותר מעניין. 

Paul Heaston

הכי טוב שמצאתי בנושא זה פול הוסטן. הוא מגדיר את ההקצרה - Foreshortening 

מאבק של המוח בין הרצון להסביר משהו, לבין איך שהוא נראה באמת. לדוגמה, אנחנו בקושי רואים את מה שעל השולחן כשמציירים אותו מהצד, ולכן המוח שלנו "הופך" אותו קצת לכיווננו. 

בשביל להצליח, עלינו פשוט "לתת למוח לנוח", ולצייר את מה שאנחנו באמת רואים. 

אבל זה רק תחילת הבעיה, הבעיה היא חוסר עקביות בהקצרה -  inconsistent Foreshortening 

====

פול הוסטן מציג את הצעדים הבאים: 

מציאת עוגן לפרופרציה, העוגן צריך להיות קרוב. 

 

ואז בחירה בין שלוש נקודות מבט: 

מבט מלמעלה ( beard eay view ) 

מבט בגובה העיניים 

מבט התולעת - כלומר, מלמטה כלפי מעלה 

את הציור בפועל הוא מתחיל מקרוב אל הרחוק, זו הדרך הטובה ביותר לדעתו להשיג קומפוזיציה ראליסטית. 

ציור - נקודת אופק

ציור זו פעולה אחרת מצביעה. צביעה לוקחת אפס מוח, ציור ממש מאתגר. יש משהו בניסיון ליצור מציאות עם עפרון שהוא מורכב וקשה למוח. 

אבל אם מסתקלים על ציור, בסוף, היסודות שמניחים עם העפרון, זה הקומפזיציה ופרופורציות, הן הדבר הכי חשוב ומשמעותי לתוצאה הסופית. יותר חשוב מגוונים, ויותר חשוב מדיוק בצבעים. 

למעשה, אם הקומפזיציה טובה, באופן כמעט וודאי הציור יהיה טוב. ואילו אם הקומפוזיציה גרועה, שום דבר לא יעזור .. זה לא רק הפרמטר הכי חשוב, זה הוא הפרמטר הכי חשוב בהרבה מעל כל השאר. 

אבל איך יוצר קומפוזציה טובה? איך מבינים את הפרופרוציות נכון? בלב כואב ניגשתי ללמוד את הנושא. 

זה האיש שלמדתי ממנו את הנושאים הבאים: 

נקודת אופק, שתי נקודות אופק, שלוש נקודות אופק: 

האתגר שלי הוא ללמוד להנות מזה. אני מאוד נהנה לצבוע, אבל ממש קשה לי לצייר. 

כמו כל דבר... כל פעם קצת

קבוצת פייסבוק

דווקא עכשיו, שאני עוזב את ישראל לתקופה מסוימת, מצאתי סוף סוף, קבוצת פייסובק של ציירים ישראלים בטבע: 

https://www.facebook.com/groups/1969552496644809/