קשה לי לענות, היו לי הרבה שלבים והרבה פעמים ציירתי מסיבות אחרות. לפעמים בגלל שרציתי להיות אמן לפרנסתי, לפעמים מתוך רצון לשקט נפשי, לפעמים בשביל להנות מעוד כמה שאיפות של מדללי צבע למינהם, ועוד ועוד.
אבל אחרי שורה של תקופות וניסיוניות שונים, די התייצבתי על סיבה מרכזית אחת ( חוץ מהסנפות של צבעים ומדללים, שזה תמיד כיף ) : אני נהנה מהאתגר האינטלקטאלי. זהו, ככה, פשוט.
האתגר האינטלקוטאלי עבורי הוא להבין מה אני רוצה לצייר, ולבחון אם אני מצליח.
יש לכך אין סוף רבדים, אתן רק דוגמאות להמחשה :
האם הנושא מעניין? למה הוא מעניין? האם הסיבה שהוא מענין "עוברת" בציור?
האם זה אזור כהה? כמה הוא כהה? אם הוא כהה נצייר אותו בצבע כהה? או שכדי להכניס גוון כחול קר?
האם הקיר ברקע הוא הוא חום-אדמדם? האם לצייר אותו כחום? זה משנה? האם זה באמת חום ואני באמת אצייר אותו כחום, מה יקרה? האם זה "יגנוב" את תשומת הלב לקיר השולי ברקע?
והאמת היא שכמעט תמיד אני מתעסק בנושא מסויים שמעניין אותי באותו הרגע, או באותה התקופה - אור וצל, חם וקר, קומפוזציה, כתם וקו, נושא קרוב או נוף רחוק, תחושה של יציבות מול תחושה של תנועה, וכך הלאה. באופן מוזר, הנושאים באים והולכים, ושוב חוזרים, ובכל פעם אני מבין משהו חדש שלא הבנתי בעבר.
קשה לי לדעת מה יגיד מתבונן זר. האם הוא רואה מה חיפשתי? האם הוא מבין שבציור הזה התעסקתי עם הגוונים ובציור ההוא בחנתי עד כמה קו תופס את העין? לא יודע. אבל דבר אחד אני יודע בוודאות, אני מאוד נהנה מהתרגיל האינטלקוטאלי. אני נהנה להתעסק עם זה, אני נהנה לחשוב על זה, אני נהנה לבחון את התוצאה. הרבה פעמים נראה לי שהבנתי ואני מרוצה, למרות שציור יצא חלש ומוזר. ככה זה, וזה בסדר.
